הקדמה למהדורה שלישית
פעם, העולם היה יציב וקבוע, ולא הסתובב במהירות של היום. אדם למד את המקצוע פעם בחיים והידע שרכש שימש אותו לתמיד עד לקבר, שבד"כ לא איחר לבוא. זה לא העולם שאנו חיים בו. לא מזמן צינורות ביוב (ואף מים) נוצרו מצווי אסבסט. ערים רבים בישראל בויבו בצינורות א.צ. ואנו למדנו ולימדנו איך לחתוך, לחבר, ותקן צינורות אלה ב"בטיחות". ידענו שאבק צווי אסבסט לא תורם לבריאות, אך לא עלה בדמיון של איש הקשר הישיר והוודאי בין החומר לבין סרטן. מתייחסים היום לאסבסט כחומר מסוכן מדרגה עליונה, ובהדרגה, לומדים שהוא רק אחד מחומרים רבים שחשבנו לבטוחים, כגון דלק, שנחשבים היום למסוכנים, מסרטנים, מוטגניים. הגישה הבטיחותי לביוב השתנתה, אם בעבר מחלות זיהומים של המעיין כגון דיזנטריה או כולרע היו המפחידות, היום הדגש לחומרים סינטטיים שהביוב מוביל והמסכנים את הבאים במגע (או נושמים) אותו.
הספר הראשון שהוציא המוסד לבטיחות ולגיהות בתחום זה, :נוהלי בטיחות בעבודות ביוב" ראה אור בשנת 1975 והמידע בו החזיק תוקף שני עשורים. ב 1998 הוצאה המהדורה השניה, עם דגשים ונושאים חדשים. לא עבר עשור וכבר מורגש הצורך במהדורה חדשה, וזאת כי הרבה מהנושאים של מהדורה 1998 הפכו לבאנליים במידה רבה, מוסגים שפעם היו בגדר מהפיכה, כגון נוהלי כניסה לחלל מוקף, הפכו למקובלים ויום יומיים. וכן צצו נושאי בטיחות חדשים, כגון שאיפת אדים רעילים, מגע עם תרופות והורמונים, שהם בגדר ויקוח והגזמה כפי שהיו נושאים אחרים פעם.
דוגמה לשינוי העובר על תחום בטיחות בעבודת הביוב היא נושא מחלות המקצועיות. כפי יודעים, החוק מכיר רק בשני מחלות מקצועיות: אסבסטוסיס ולפטוספירוסיס. בפועל, הודות לעבודת המוסד לבטיחות והופעת צינורות מחומרים חדשים, עובד ביוב נמצא במגע עם אספבסט רק בעירייות בעלי תשתיות ישנות ולא מחודשות, וגם אז קיימת ערנות גבוהה לסכנות החומר. ובקשר למחלת הלפטוספירוסיס, כבר דור שלם שלא אירע מקרה אחד בארץ. מה בקשר למחלות מקצועיות מוכרות חדשות? אין, המציאות השתנתה אך החוק לא עודכנה.
אמרנו שנוהלי כניסה לחלל מוקף התקבלו ע"י ציבור העובדים והמעסיקים, והם מיושמים בפועל כפי מובאים בחוברת של 1998. וזאת ללא שהחוק הרלוונטי עבר אישור כלשהי בכנסת, ללא שהצעות החוברת יחייבו איש. התוצאות בשטח מורגשות היטב: מי זוכר את הימים בהם היה "נהוג: שכל קייץ מספר עובדי ביוב הקריבו את חייכם על מזבח "חוסר הבטיחות". מי זוכר את התאונה שאירעה ב 3 ביולי 1997 בחוף עין בוקק? שני עובדי תחזוקה ושני מצילים סיימו את חייכם בתאונת שרשרת שאירע בשוחה בעומק 2.8 מ' בעלת שטח פנים 4 מ' X 4 מ' פתוח לאוויר ולשמיים, עם עומק מים של 20 ס"מ בלבד. עובד בן 23 ירד בשוליים לתחתית השוחה ואיבד את אחיזתו ונפל – והתחיל לטבוע בשלולית. עובד שיני בא להציל אותו וגם נופל, ושני מצילים אחד אחרי השיני גם הם נופלים. חובש החוף ראה ארבע אנשים ומבין שגז גופריתי קטלני, מיוצר ע"י תהליך פירוק הביולוגי של הביוב, מרחף בשוחה. היום רוב צוותי העבודה מצויידים במכשירי ניטור גזים מסוכנים ועובדים לפי נוהלים קשוחים המונעים תאונות שרשרת מהסוג הזה.
תחומים חדשים נוצרו בעבודת הביוב. פעם איש לא שמע על המושג "איכות אוויר" או "פגם אסטטי". היה זה מובן מעליו שביוב משריח. היום, הציבור דורש לנשום אוויר צח, אפילו ליד גדר מכוני טיהור השפכים. נושא הטיפול באוויר הוא בעל חשיבות וציוד רב מטפל בתחום זה. ציוד חדש, חומרים חדשים, סכנות חדשות. זאת ועוד תחומים רבים, כך שמחבר הספר חייב להיות ער לעובדה שחיי המדף של הספר מוגבל, וטוב שזה כך. בקשתו שעובדי הביוב – המקיימים שירות חיוני ביותר לבריאות הציבור וגם מייצרים היום כשתי שליש מהמים להשקייה במדינת ישראל – ילמדו את הנושאים ויאמצו את הנוהלים מבלי לחקות לעדכון החקיקה, שתמיד מאחרת בעשור או שניים. ומבקש שלא יהיה צורך באירועים מחרידים של תאונות כדי לגרום להבנה שלמרות שהכל ניראה לנו מוגזם ודמיוני, הרי אנו עוסקים בבריאותינו ובחיינו.
No comments:
Post a Comment